הבלוג של לירי

זְעָקָה קוֹבַעַת בִּי אֶת מִשְׁכָּנָהּ.

מִדֵּי לַיְלָה הִיא מְרַפְרֶפֶת הַחוּצָה 

לָתוּר, בִּקְרָסֶיהָ, אַחֲרֵי דְּבַר־מַה לֶּאֱהֹב.

 

אֲנִי מְבֹעֶתֶת מִדָּבָר אָפֵל זֶה 

הַיָּשֵׁן בְּתוֹכִי;

כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָשָׁה בְּהִתְהַפְּכֻיּוֹתָיו הָרַכּוֹת, הַנּוֹצָתִיּוֹת, בִּמַמְאִירוּתוֹ.

(מתוך "בוקיצה", סילביה פלאת')

 

 נדמה שאנו חצויות מיסודנו. מכיוון שאינני רוצה להכליל, כנראה שכמעט בכל אחת מאיתנו מסתתר לו מלאך אוהב ושקט, לעומת לוציפר גועש וזועק, שמאיים לפרוץ החוצה ברגעים מסוימים. סילביה ביטאה זאת טוב ממני.

 לאחרונה נתברר לי שהפילוג הזה חזק ממני. הרשו לי לשתף אתכם בחוויה אישית ולא כה חביבה.

במסגרת עבודתי במלון שרתון ת"א, אני מרבה לנסוע במוניות (על חשבון הברון, כמובן! כלומר, המלון). הווי אומר, זכיתי בכבוד לחלוק את לילותיי עם טיפוסים רבגוניים ומרתקים, וכשאני אומרת "לילותיי" אינני מתכוונת למיטתי, אלא למושב האחורי, ולא במובן הסקסי של המילה. ואילו בטיפוסים רבגוניים, אני מתכוונת לנהגי מונית, ולא לנהגי לימוזינה.

רוב הנהגים האלה רחוקים טריליון שנות אור מלהיות סקסיים, וחרף היותי בחורה פלרטטנית למדי, הדבר האחרון שאני נוטה לעשות לאחר 9 שעות עבודה הוא להתרפק בשעה 2 בלילה על נהג מונית מזדקן מהזן המשובח, כזה שנראה כמו קריקטורה של עצמו ומגדף ללא הפסקה. בטח לא כשאני העייפה והענוגה בשטח.

אולם הגברבר הספציפי הזה שם לו למטרה את החצי התמים והענוג שלי, שישב לצידו במונית (טעות פאטאלית – לעולם אל תשבו מקדימה במונית!) בחצי עילפון לאחר עוד משמרת ארוכה אך מרתקת.

במשך חודשים רבים מיסטר נהגוס רכש את חיבתי, ומשום מה, בשלב מסוים, לא ברור לי איך ולמה, התחלנו הרגל של נשיקות קלות על הלחי, כפי שנהוג לעשות בין ידידים. בשלב הזה, האני הנועזת הייתה אמורה להתעורר כבר מהתרדמת שלה. אבל זה לא קרה.

במרוצת הזמן נהגוס המשיך להרעיף עליי מחמאות ולהיות סופר-דופר-נחמד. מסתבר שגם למר נהגוס היו שני פרצופים… נסענו יחדיו וחלקנו חוויות יומיומיות ובדיחות, והוא אפילו נראה לי די חביב בתור קמט אחד גדול וסורר.

אלא שבשלב מסוים הוא החליט, ככל הנראה, שהוא רוצה להכיר את האני הסקסית שלי, ונסחף קצת יותר מדי. באחת מאותן הנשיקות הסתמיות על הלחי, הוא הזיז את שפתיו בערמומיות ונשק על שפתיי העדינות עם כל הבל הפה המעושן והנלוז שלו. אלוהיי הגועל והחרמה, שכנראה לא היה שם לצידי באותו הרגע, עוד לא טרח להעיר את האני החוצפנית שלי, ואני במשך זמן רב סחבתי את תחושת הקבס בתוכי.

לא שיתפתי רבים בחוויה המזוויעה, ויתרה מזאת, ברוב טיפשותי אפשרתי לחוויה השטנית הזאת לקרות שוב, עד השלב שבו התחלתי לשבת במושב האחורי של המונית, ובהמשך לא לנסוע עם אדון נהגוס כלל וכלל כל עוד נפשי בי.

 

בוקר מרנין אחד, אמנם מאוחר אך לא מאוחר מדי, קמה לירי הנועזת וגמרה אומר לשים קץ למעשה הטינופת, התלוננה והפיצה דברי שטנה בדבר נהגוס היקר, שאפילו אינו ראוי לתואר מר, ולא ידע שמעשיו עוררו מפלצת קטנה ומרשעת, שבנבכי נפשה שמה למטרה סמרטוטים מרוטים כגון הנבלה שתוארה לעיל, ובהם להתעלל כל עוד נפשה בה.

 

"כי אחרי ככלות הכל והתמונה, מישהו יכול בלי כוונה –

מתי בפעם האחרונה, עשית משהו בשביל מישהי?"