אפתח ב-4 הודאות:
1. אני אוהבת את החיים.
2. אני אוהבת סרטים.
3. סרטו האחרון של טרנטינו, “ממזרים חסרי כבוד”, טלטל את עולמי, אבל לא מהסיבות הנכונות.
4. הפוסט הזה מכיל בסופו פרסומת ג-ל-ו-י-ה לחברת הביטוח כלל, בתיבול חוויות אישיות ואמיתיות.
בראד פיט רדנק יהודי - שווה!
החרדה החלה כבר בשבוע ההקרנה הראשון. פנו אליי שני חברים יודעי דבר ושאלו אם כבר ראיתי את הסרט, שנכנס אליהם אוטומטית ל”חמישייה הראשונה”. גם לאחר כחודש של הקרנה, המשיכו להגיע המלצות מחברים נוספים, ושוב נתקלתי בחמישיות ועשיריות מסודרות ואפילו בשמינייה מנומקת.
המלצות חבריי והביקורות המפרגנות לא ריגשו אותי במיוחד ולכן לא רצתי לקנות כרטיס, בעיקר מהסיבה הפשוטה שמעולם לא הייתי חובבת טרנטינו גדולה (את הסרט היחיד שלו שאהבתי, “ספרות זולה”, ראיתי 3 פעמים. בפעמיים הראשונות נרדמתי באותה הנקודה בדיוק – סצנת המסעדה המפורסמת, עוד לפני שהתחיל בכלל הריקוד הסוער של אומה וטרבולטה. בפעם השלישית דווקא ראיתי עד הסוף ואפילו אהבתי!).
בסופו של דבר ראיתי את הסרט. בעיני היה נחמד, אבל קצת יותר מדי פומפוזי בשבילי, או במילים אחרות – “טרנטינואי” משהו. למען האמת, הוא לא נכנס אפילו לעשרימיה, על אף שנהניתי.
לא מזכיר לכם את טים ברטון?
הטלטלה האמיתית, אם כן, הייתה ביני לבין עצמי, כשניסיתי לגבש לעצמי עשירייה משלי. הרשימות האלה רדפו אותי במשך חודש לפחות. אפילו בכל פעם שהתעוררתי לפיפי באשמורת הלילה, הרשימה ריחפה מעל ראשי ואיימה על שנתי בחלומות הזויים עם עצי טים ברטון מעוגלים שמדברים צרפתית וסרטים שמתחננים בפניי על ארבע להיכנס או לצאת מהרשימה הנחשקת.
כל מי שקורא מדי פעם עיתוני תרבות, כמו: פנאי פלוס, “פרומו” של מעריב, “7 לילות” (ידיעות) או “גלריה” (הארץ) וכו’, בטח נתקל מדי פעם ברשימת סרטים פייבוריטים של מביני עניין.
תמיד החשבתי את עצמי אוהבת קולנוע, אבל אף פעם לא באמת הצלחתי לגבש לעצמי עשירייה אמיתית כזאת.
לבסוף הצלחתי להרכיב סוג של רשימה מגובשת ובעלת מספר ראשוני ידוע לשמצה, אבל אני עדיין חרדה לנוכח הידיעה שהושמטו ממנה כל כך הרבה סרטים מצוינים.
בנוסף, אני מודעת לביקורות מצד יודעי הדבר שכבר ציינתי לעיל. אני בטוחה שיהיה להם מה להגיד. לכן אני שוב מתנצלת, אני באמת לא אוהבת את טרנטינו, וגם עוד לא ראיתי את “הסנדק”.
מזל שאני לא מעניינת אף אחד, אחרת יכולתם לראות אותי נפרדת מכם לשלום בטרנטינו סטייל בניסיון לגבש חמישייה…
ובכן, מכיוון שהגיעה השעה, ללא סדר ספציפי – כי זה באמת כבר יותר מדי בשבילי, קבלו אותה:
אמלי כפרה עליה
- אמלי.
- הפרפר ופעמון הצלילה.
- שמש נצחית בראש צלול.
- הניצוץ.
- Amores Perros.
- בעבור חופן דולרים.
- המספריים של אדוארד.
- טריינספוטינג.
- פול מטאל ג’קט.
- המבוך של פאן.
- ביג לבובסקי.
- המסע המופלא (מיאזאקי).
- שלישיית בלוויל.
זוכרים שאמרתי שאני אוהבת גם את החיים?
אם כן, הרשו לי לסגור את הרשימה בהמלצה: ביטוח “כלל” (לא ספאם! אל תהיו רעים!) השיקו אפליקציה חדשה שיוצרת סרט קצרצר על החיים שלכם. אמנם לא ברמה של פליני או קובריק, אבל באורח מפתיע הסרטון הזה דווקא הצליח להוציא ממני חיוך ואפילו לגרום לי להרגיש קצת טוב עם עצמי.
אולי בהשארתו ובהשראת הרשימה המלבבת שלי תוכלו גם אתם להרכיב רשימה משלכם ולשתף אותי (:
גם אני חיה בסרט
ללינק ישיר להרכבת סרטון משלכם - http://www.yourlife.co.il/
בנימה אופטימית זו – הארות, הערות, המלצות, הסתייגויות, כאפות, לאפות, חיבוקים, נשיקות – להנהלה.
